כולנו מייחלים לעבוד עם חברות, שלא תדענה תקופות של נסיגה במכירותיהן או ברווחיותן. בוודאי לא תקופות של נסיגה שאינה מטופלת באפקטיביות, עד שכבר קשה יותר לטפל. אך בפועל, חברות רבות אינן מגיבות לירידה במכירות או ברווחיות תפעולית באופן מיידי, והשאלה היא, מה עצר בעדן מלהגיב? אם נבין את הכרוניקה של אי-התגובה, ייתכן שנצליח לעצור התדרדרות בחברות היקרות לנו, מוקדם יותר, כשתגיע. ובכן, השורות הבאות מזקקות כרוניקה זו עבורכם מתוך לא-פחות מ-27 מחקרים בתחום (כן, השקעתי). חשוב מכך, אותה כרוניקה מזוקקת גם מבהירה כיצד ניתן להימנע ממנה. חלק מהשלבים המתוארים עשויים להישמע לכם מוכרים, החזיקו חזק:

1. הנהלות בחברות עלולות לפספס התפתחות של אתגרים עסקיים עקב יותר פוקוס על צמיחה ועל גודל החברה, ופחות פוקוס על התמודדות עם אינדיקציות שליליות – עסקיות או תפעוליות.
2. גם ללא הפוקוס המוגבר על צמיחה וגודל, הנהלות ותיקות עלולות לחטוא בקיבעון על דרכי פעולה שאינן אופטימליות עוד – קיבעון אשר מונע מהן מלהכיר בצורך בשינוי.
3. לחילופין ייתכן קושי בעיבוד אפקטיבי של מידע. אותות האטה או התדרדרות אינם חזקים מספיק, באופן עיבוד המידע הנוכחי, או אינם מוצפים על-ידי דרג מנהלי הביניים, או שמוצפים – אך מפורשים באופן שגוי כמשקפים תמונת מצב זמנית בלבד.
4. גם אם מזוהים סימנים ראשונים של התדרדרות, פעמים רבות מתעלמים מהם עקב “שכנוע עצמי” שהמצב בפועל טוב יותר מהנתונים המתקבלים (“self-deception”, “reality gap”).
5. גם במקרים בהם הנהלות מכירות בנתונים כמציגים באופן ריאלי את המגמה, המגמה נתפסת פעמים רבות ככזו שמעבר ליכולת ההשפעה או ההתמודדות שלהם, או אינם מעוניינים לקבל החלטות קשות, הכרוכות בסיכון.
6. גם אם קיימת נכונות עקרונית לקחת החלטות קשות, לא קיימת בהכרח נכונות לקחת אחריות על החלטות כאלה, או להיכנס לקונפליקטים קשים הכרוכים בהחלטות כאלה.
7. גם אם קיימת נכונות לקחת החלטות קשות, במקרים רבים הנהלות אינן מקבלות גיבוי מדירקטוריון החברה. דירקטורים עלולים לתת גיבוי כזה – לא לפני שייווכחו ברמה גבוהה יותר של הפסדים או מצוקת מזומנים.
8. גם אם דירקטוריונים יגבו באופן מלא את הנהלת החברה בהחלטותיה הקשות, ייתכנו אינדיבידואלים בחברה אשר יצליחו לגרום לגרירת-רגליים בהוצאה לפועל של החלטות הפוגעות במעמדם האישי ובכוח שצברו.
9. גם ללא מאמצי חסימה מאת אינדיבידואלים כאמור, הנהלות של שגרת-העסקים אינן בהכרח מנוסות בסגנון הניהול השונה, היכולות, או הכלים, הנדרשים בשעת חירום.
10. גם אם הנהלת החברה מתאימה עצמה לסגנון הניהול השונה הנדרש, ומצוידת ביכולות ובכלים הנדרשים, ייתכן מצב בו לא יהיה קונצנזוס בקרב חברי ההנהלה לגבי הצעדים שהכרחי לבצעם. בהיעדר קונצנזוס כזה, סט הפעולות שיבוצעו להתמודדות עם מגמת ההתדרדרות – עלול להיות חסר, ועוצמת התגובה תהיה חלשה, עד כדי לא-אפקטיבית מספיק.
11. גם בהינתן קונצנזוס של חברי הנהלה סביב האסטרטגיות להתמודדות – אסטרטגיות אלה עלולות להיות שגויות. ניסיון העבר לא-בהכרח כלל התמודדות עם משבר מן הסוג הנתון, ואין זה הזמן ללמוד מטעויות.
12. גם אם ננקטות האסטרטגיות הנכונות להתמודדות עם האתגר הנתון, אין בהכרח מזומנים או זמן מספיק עד שתורגש השפעת אסטרטגיות אלה, או יישום של אסטרטגיות נכונות אך בעוצמה חלשה מדי. כגון צמצום לא-מספיק ברמת ההוצאות, או צמצום לא-מספיק בסגמנטים עסקיים מפסידים.
13. המשך ההתדרדרות מוביל לשיתוק בתהליכי קבלת החלטות.
14. החלטות שנלקחות לבסוף, הן טראומטיות – החלטות המונעות משיקולי טווח קצר על חשבון טווח בינוני וארוך, ומלוות פעמים רבות בחילופי הנהלה.
15. לא מן הנמנע שההנהלות החדשות יאששו, כעבור שנים, את אותה כרוניקה, אשר נכון למועד כתיבת שורות אלה נחקרת כבר מעל 30 שנה.

כיצד מונעים את שרשרת אי-התגובה?

שרשרת אי-התגובה המתוארת ניתנת למניעה באמצעות הגברה שיטתית של אותות עסקיים שליליים אך חלשים, כשגרה, על -ידי גורם שאינו מועד לאימוץ אקסיומות עסקיות. אמפליפיקציה כזו מתאפשרת על-ידי סריקה מתמדת של ביצועים עסקיים ותפעוליים ברזולוציות המאפשרות בחינה של סגמנטים רבים. שגרת העסקים מייצרת אותות כאלה, וכשהם מאותרים, יש להעלותם בסקירות העסקיות התקופתיות (או קודם אם נדרש). דיון מבוסס נתונים עשוי להועיל בהסבת תשומת-לב ניהולית לשינויים שאולי מתרחשים, ולתמוך בקבלת החלטות על פעולות למניעת המשך התדרדרות, או לכל הפחות בהחלטות על ביצוע בדיקות נוספות או המשך מעקב. למעשה מדובר בהצבת מכ”מ שתפקידו להתריע, מוקדם ככל שניתן, על התפתחויות עסקיות או תפעוליות שייתכן ומצריכות תגובה, או על תכניות עבודה, או תכניות פעולה עליהן הוחלט, שיישומן אינו מתקדם בהתאם למצופה.

מהו אותו “גורם שאינו מועד לאימוץ אקסיומות עסקיות”? אולטימטיבית מדובר בפונקציה חיצונית הכפופה לבעלי המניות, או לדירקטורים, או למנכ”ל החברה, אך שאינה מקבלת הנחות עבודה קיימות כמובנות מאליהן, אינה חוששת להציג נתונים המעלים ספק ביחס להנחות עבודה קיימות, ואינה משתלבת בתרבות ארגונית המשמרת אינרציה.

בהצלחה!